פסק-דין בתיק ב"ל 12613-05-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 9/3/11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 45% נכות צמיתה מיום 1/1/95 ונכות זמנית בשיעור 100% מיום ה- 6/2/94 עד 31/12/94 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה לעררים קבעה שהגידול בכליה הוא הגורם ליתר לחץ דם ולא להיפך אך התעלמה מהאמור בחוות הדעת מטעם המערער, לפיה מעבר לנכות הכלייתית אמור היה המערער להיות מזוכה בנכות נפרדת בגין יתר לחץ דם. הוועדה כלל לא התייחסה לנקודה זו שעניינה הענקת נכות נפרדת בגין יתר לחץ דם, לא קיבלה ולא דחתה את הקביעה בעניין זה.

2.2        על פי חוות הדעת של ד"ר אסחאק מיום 13/9/10 שהייתה מונחת בפני הוועדה הרפואית לעררים הערכים של לחץ הדם הגבוה נגרמו כך על פי קביעתו, מסרטן האר.סי.סי שהוכר על ידי פקיד התביעות של המשיב כפגיעה בעבודה.

קביעה זו התקבלה על ידי הוועדה הרפואית לעררים שקבעה בסופו של דבר בהסתמך על ממצא זה כי לא היה מקום כלל לנכות מצב קודם או במילים אחרות שיתר לחץ הדם אינו מהווה מצב קודם כלל ועיקר באשר סרטן האר.סי.סי. הוא הגורם ללחץ הדם ולא להפך.

במילים אחרות, יתר לחץ דם גבוה הינו תוצאה של הגידול ואם כך הם פני הדברים והוועדה למעשה ביטלה את המצב הקודם בעניין זה, היה על הוועדה לדון בקביעה בסיפא של חוות הדעת של ד"ר אסחאק לפיה יש לזכות את המערער בנכות נפרדת בגין יתר לחץ הדם שהוכר כאמור כנגרם על ידי הסרטן שהוכר.

2.3        גם הקביעה בעניין שיעור הנכות הכלייתית כמפורט בסעיף 5 ג' להודעת הערעור ונימוקיה לא זכה להתייחסות המניחה הדעת על ידי הוועדה, על פי חוות הדעת של ד"ר אסחאק ועל פי הממצאים של הוועדה עצמה ערכי הקריאטנין שנמדדו לאחר כריתת הכליה למדו, כי קיימת הפרעה בתפקוד הכליה השנייה ובמצב דברים כזה סעיף 22 (4) (א) אינו משקף את המצב לאשורו והסעיף הנכון הוא 22 (4) (ב) דחיית הטענה של הוועדה בעניין זה הייתה מהפה אל החוץ ללא שום נימוק מניח את הדעת, גם הניסוח של "קרוב לוודאי" כפי שבא על ידי ביטוי בסעיף 23 בדוח הוועדה מיום 26/1/11 לא יכול להיות נימוק שעל פיו דוחים מסקנות בנקודה זו.

2.4        בנסיבות העניין, להשקפתנו נפלו פגמים בקביעת הוועדה הרפואית לעררים המחייבים החזרת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב תוך פסיקת שכ"ט עו"ד.

3.         טענות המשיב:

3.1        הטענה לעניין לחץ דם, היא טענה שיש לדחותה והיא קודם כל מתבססת על חוות הדעת של ד"ר אסחאק שכאשר מעיינים בה אפשר לראות שהוא קובע ראשית שלחץ הדם נמצא אצל המנוח משנת 86, נתון זה דרך אגב מופיע גם בחוות הדעת של היועץ של בית הדין ד"ר טמיר וגם מופיע בפס"ד שניתן על ידי בתיק בל 4650/04 ולעומת זאת מחלת הסרטן נמצאה לצערנו אצל המנוח והוכרה כמועד תחילה משנת 95, כלומר חוות הדעת עצמה קובעת כי אחוזי הנכות הנטענים לעניין לחץ הדם הינם ממועד תחילת 1986 ואילו הסרטן הוא קרוב ל- 10 שנים לאחר מכן.

יצוין כי חוות הדעת אינה מפרטת את ערכי לחץ הדם ואינה קובעת כל קביעה לגבי מועד תחילה אחר כפי שמנסה ב"כ המערער לייחס לחוות הדעת שאין בה את הדברים.

3.2        הוועדה התייחסה לכל הנדרש בחוות הדעת ואכן קיבלה את העמדה שאין להפחית בגין מצב קודם על בסיס לחץ הדם, אבל לא יתכן לאחוז במקל בשתי קצותיו ולקבוע שלחץ הדם שקדם בהרבה לפגיעה בעבודה שנקבע לגביה שהיא הסרטן, לא יוכר כמצב קודם. פה יש רצון תפסת את המרובה לא תפסת לטעון שלחץ הדם נובע מהסרטן יש לו קשר סיבתי לסרטן ויש להוסיף אותו בנוסף לאחוזי הנכות בגין הסרטן, כאשר גם ד"ר אסחאק לא טוען את זה לחלוטין בסיכום חוות הדעת אלא הוא מתיימר לטעון שלחץ הדם הינו תוצאה של העבודה כלומר הוא מנסה לטעון שמתישהו עוד לפני שנת 86 המנוח נפגע מעבודתו לא ברור באיזה אופן וכתוצאה מזה הפך לנכה בסעיף של לחץ דם אבל זה חורג מהחזית שאנו נמצאים בה כרגע. הטענה היא חדשה ולא ניתן כעת להוסיפה, אין בחוות הדעת טענה שנוצרה נכות של לחץ דם עקב הסרטן או לאחר מועד התחולה של הסרטן ולא ניתן לרתום את העגלה לפני הסוסים, צריך היה המערער להסתפק בהשמטת המצב הקודם של לחץ הדם ולא לנסות לתפוס מעבר למה שנקבע בצורה מנומקת ומפורטת וזה גם דבר שהמומחה אסחאק לא כותב אותו בחוות הדעת ומעבר לכך היא לכשעצמה סתמית באשר למדידות ושיעורי לחץ הדם הוא קובע את הדברים בצורה מעורפלת ומתייחסת לשנת 86 שהוא מועד התחולה וזה אכן המועד שהוכר בגלגלים קודמים אבל על פניו עצם קדימותו בשנים רבות למועד התחולה של הסרטן מעידה שאין מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה.

3.3        מעבר לכך חוות הדעת לא טוענת לאחוזי נכות אחרים בניגוד לקביעת הוועדה, כאשר כל המחלוקת האמיתית זה שהיא התקבלה נגעה לעניין שאלת הלחץ הדם כמצב קודם או לא והיא הוכרעה לטובת המערער ולכן מבוקש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         הוועדה התכנסה ב- 3 ישיבות. בישיבתה הראשונה מיום ה- 13/10/10 שמעה הוועדה את תלונות ב"כ המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), שביקש להתייחס לכל המסמכים הרפואיים שהציג בפני הוועדה לרבות חוות הדעת של ד"ר אסחאק ולטענות ב"כ המערער לפיהן לא היה מקום להפחית מצב קודם וכי בעקבות כריתת הכליה נפגעה הכליה השניה.

7.         במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה, כי היא נזקקת לתיק נכות כללית, תיק מס הכנסה וציינה כי לאחר עיון באלה תעיין בכל המסמכים וביקשה לכנס את ישיבתה הבאה בעניינו של המערער כתיק בודד.

8.         הועדה התכנסה לישיבתה השניה ביום 26/1/11 ומציינת, כי עיינה בכל המסמכים הרפואיים ובחוות  הדעת של ד"ר אסחאק מיום 13/9/10. הועדה מציינת, כי היא מסכימה עם חלק מהדברים של ד"ר אסחאק באשר להפחתת אחוזי הנכות עקב מצב קודם. הועדה ציינה, כי היא מסכימה שגידול סרטני עשוי להיות הגורם ליתר לחץ דם ולא להיפך, הסיבה להתפתחות הסרטן. עוד מציינת הועדה כי לאחר עיון בחוות הדעת של ד"ר טמיר מאפריל 2007 על פיה נוכה מצב קודם כי היא אינה מקבלת מסקנותיו, וכי יש לבטל את המצב הקודם ולהעמיד נכותו הצמיתה של המערער על 30% לפי סעיף  22(4) א מיום 1/1/95.